אברהם בן הרמב"ם
 | |
| קטע ממכתב המתייחס אל רבי אברהם מתחילת המאה ה-13 מהגניזה הקהירית, שבו הוא מכונה "מורנו ורבנו, אדוננו נגידנו, עטרת ראשנו, מנהיג דורנו, הודנו והדרינו...דגל הרבנים, יחיד הדור" | |
| לידה |
1186 כ"ח בסיוון ד'תתקמ"ו פוסטאט, הסולטנות האיובית  |
|---|---|
| פטירה |
7 בדצמבר 1237 (בגיל 51 בערך) י"ח בכסלו ד'תתקצ"ח |
| כינוי | רבי |
| מדינה |
 הסולטנות האיובית |
| תקופת הפעילות |
? – 7 בדצמבר 1237 |
| השתייכות | רבני ספרד, ראשונים |
| תחומי עיסוק | תנ"ך, תלמוד, הלכה, הגות, פילוסופיה, רפואה |
| רבותיו | אביו הרמב"ם |
| חיבוריו | פירוש לתורה, פירוש לתלמוד, "המספיק לעובדי ה'", 'תשובות רבינו אברהם בן הרמב"ם לר' דניאל הבבלי' הנקראים שו"ת "ברכת אברהם", ושו"ת "מעשה נסים", "מעשה של ירושלמי", 'מאמר על דרשות חז"ל', "מלחמות ה'", הוספות לפירוש המשנה ולגליונות הש"ס של אביו |
| אב |
רמב"ם |
| צאצאים |
דוד הנגיד |
| חותנים | רבי חננאל בן שמואל |
| תפקידים נוספים | רופא, נגיד יהודי מצרים |
  | |
רבי אברהם בן הרמב"ם (כ"ח בסיוון ד'תתקמ"ו, 1186 – י"ח בכסלו ד'תתקצ"ח, 1237), מוכר גם בר"ת הראב"ם, וכונה לעתים "החסיד" ו"הנגיד", היה הפרשן הגדול הראשון של תורת אביו הרמב"ם, איש הלכה, פרשן מקרא מקורי על דרך הפשט, פילוסוף והוגה דעות, רופא ומנהל בית החולים הכללי בקהיר, נגיד יהודי מצרים למשך כשלושים שנה, ומנהיג הזרם היהודי-סופי המכונה במחקר זרם חסידי מצרים.
תולדות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ימי נעוריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ר' אברהם, בנו של ר' משה בן מיימון, הרמב"ם, נולד בפוסטאט-קאהירה אשר במצרים בעת שאביו בן ה-51 היה כבר בשיא גדולתו.
באיגרת שכתב הרמב"ם לר' חסדאי הלוי מאלכסנדריה, הוא מספר כי בילדותו חלה אברהם אנושות עד כדי כך שבמשך שלושה ימים נטה למות ורק לאחריהם החל להתאושש אט אט.
בהיותו כבן חמש עשרה כתב עליו אביו כך[1]:
- "...בענייני העולם אין לי נחמה, זולתי בשני דברים: כשאסתכל ואעיין במה שאעיין, ושזה בני אברהם ה' יתעלה נתן לו חן וברכה מברכת מי שנקרא על שמו... כי הוא ענו ושפל שבאנשים, מצורף אל זה טוב מידותיו, והוא בעל שכל דק וטבע נאה, ויהיה לו בעזרת ה' שם בגדולים בלא ספק...".
בשנים אלו למד אברהם עם אביו. אברהם היה לאיש סודו של אביו שבפניו גילה גם סוגיות עיוניות והשקפתיות שלא העלה על הכתב.
בכ' בטבת ד'תתקס"ה (20 בדצמבר 1204) נפטר "הנשר הגדול", הרמב"ם, בהיותו כבן 69, והותיר אחריו את בנו אברהם שהיה בן 18. את החלל הריק שהותיר אחריו הרמב"ם, מילא בנו בכל תפקידיו הציבוריים. לצד מינויו כמנהיג יהודי מצרים תחת אביו, שימש גם כרופאו האישי של הסולטאן האיובי אל-מלכ אל-כאמל, ואף ניהל את בית החולים הכללי של קהיר לצידו של הרופא הערבי החשוב באותם ימים, כותב תולדות הספרות הערבית, אבן אבי אציביעה.[2]
הנגידות במצרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי מות אביו ששימש כ"ראש היהודים" (ראס אל-יהוד) – נבחר רבי אברהם לשמש אחריו כמנהיג פוליטי של יהודי מצרים וכנציגם הרשמי אל מול השלטון המוסלמי. למעמדו זה היו מתנגדים חשובים בקהילה, במיוחד מבין הנאמנים למסורת ארץ ישראל, שמחו נגד השינויים שניסה לכפות בבתי הכנסת של הקהילה.[3] עם הזמן מעמדו התחזק והתייצב, והחל משנת 1218 מתחילים להשתמש בכינוי "נגיד".
מראשית כהונתו הנהיג ראב"ם שינויים במנהגי התפילה של הקהילה, והוא עצמו מספר כי בתחילת הנהגתו איחד את מנהג שני בתי הכנסת בפוסטאט, ולמשל לאחר שאביו הרמב"ם ניסה לבטל את מנהג קריאת התורה במחזור של 3 שנים ללא הצלחה, הוא ביטל זאת שוב.[4] בתשובות לבני תימן הוא מציין עוד שני מנהגים שנהגו בפוסטאט (או מצרים בכלל) והוא ביטלם[5]:
- "בשעה שעלינו לראשות" ביטל שינוי נוסח בברכת "מעריב ערבים".
- ביטול אמירת "ברכות השחר" בבית הכנסת.
שינויים אלו שביצע ראב"ם בשנותיו הראשונות עוררו התנגדות קשה. בין ראשי מתנגדיו עמדו משפחת "בני השישי", צאצאי משה הלוי בן נתנאל "השישי", מועד ישיבת ארץ ישראל. שני בניו כיהנו במשרת הנגיד לפני הרמב"ם ובימיו, והגנו על הנאמנות המוחלטת למנהגי ארץ ישראל. התנגדות זאת נמשכה לפחות עד שנת 1211, בה חתמו מתפללי בית הכנסת על "כתב אמנה" שמצהיר על נאמנות למנהגי בית הכנסת והתנגדות לשינויים.[6]
בזמן מסויים בין השנים 1232-1237[7] התחדש המאבק נגד ראב"ם, כאשר "בני השישי" פנו בתלונה לסולטאן כנגד כפיית מנהגי החסידות החדשים ושינוי מנהגי התפילה הארץ ישראליים המיוחדים. התלונה והשלכותיה תוארו במכתב בן הזמן[8], שנמצא בגניזה ובו מסופר על רבי אברהם[9]:
אז כתב ה"ראש" זיכרון דברים בכתב ערבי לאמור: "הריני מצהיר... שהתנדבתי בעבודת האל ובהוספת כריעות והשתחוויות ותפילה של רשות בביתי, ביני לבין עצמי. לא חייבתי שום אדם לעשותן, ולא כפיתי עליהם שום שינוי בבתי הכנסת שלהם" והוא זימן אליו את היהודים... ואמר לכל אחד מהם: "האם חייבתי אותך לקבל את התילה שלי או כפיתי עליך שום שינוי בבית הכנסת שלך?" והוא אמר "לא". והוא החתים בזה את הקהילה, קרוב למאתיים איש.
לפי המכתב, מקורבי ראב"ם יעצו לו להחרים בבית הכנסת בשבת את מגישי התלונה על מלשינות, אך הוא החרים אותם בתירוץ אחר.[10] לדברי מחבר המכתב, זכרון הדברים והעדות שאנשי הקהילה חתמו עליה הם עדות שקר, והוא הוכיח למקורבי ראב"ם, רבי חננאל בן שמואל ורבי פרחיה בן נסים, שאכן נכפו שינויים על בית הכנסת של הירושלמים.
באותה תקופה (1234) התגונן ראב"ם בפני האשמות דומות מפי "הנשיא" (כלומר, בן למשפחת ראש הגולה) הודיה בן ישי, ששהה באלכסנדריה. בה התקיים מנין פרטי של חסידי מצרים, תלמידי ראב"ם[11].
בימיו התבסס מוסד הנגידות בהנהגת הקהילה היהודית במצרים ואגפיה, והוא הפך לירושה משפחתית של בית הרמב"ם (לאחר מאבקים קשים בימי בנו רבי דוד) דור אחר דור עד לבן-נינו של ר' אברהם בראשית המאה ה-15, הנגיד ר' דוד הנגיד (השני) שהיגר לחלב ונפטר לא לפני שנת ה'קע"ה (1415).
הפולמוסים על הרמב"ם
[עריכת קוד מקור | עריכה]עוד בחייו של הרמב"ם, בימי הפולמוסים סביב חיבורו ההלכתי, "משנה תורה", ובייחוד סביב ספרו הפילוסופי "מורה נבוכים", עמד אברהם לימינו של אביו. בהגנה על תורתו של אביו המשיך ר' אברהם ביתר שאת לאחר מותו של הרמב"ם כאשר לא היה עוד בנמצא מי שיגיב להתקפות, יפרש את הדברים ויישב את הסתירות לכאורה שנמצאו בה. פעילות זו באה לידי ביטוי באיגרות וכן בחיבורים שלמים שכתב ר' אברהם בהמשך חייו, כמו ספרו "מלחמות השם" המהווה כתב הגנה על תורת אביו במורה נבוכים. כמו כן, במאה ה-19 פורסמו תשובותיו להשגות על משנה תורה ועל ספר המצוות, בספרים שנקראו "ברכת אברהם" ו"מעשה ניסים" על שם המוציאים לאור.
הפולמוס הראשון הונע מהשגותיו של רבי דניאל הבבלי, ששלח באדר ד'תתקע"ג (כאשר ראב"ם כבן 27 בלבד) שתי חוברות של השגות על ספר המצוות ועל משנה תורה אל ראב"ם. לפי דברי ראב"ם בתשובתו, שנשלחה בחודש אב באותה שנה, מסתבר כי השגותיו של רבי דניאל הופצו ברבים ונתפסו בעיני רבים כקושיות שאין עליהן תשובה, וכמערערות באופן יסודי את מפעלו ההלכתי של הרמב"ם. כמה שנים אחר כך כתב רבי דניאל פירוש למגילת קהלת, בה כתב דברים שנתפסו בעיני מעריצי הרמב"ם כדברים לא ראויים כנגדו וכנגד הגאונים. למרות בקשת רבי יוסף בן עקנין ואחרים, ראב"ם נמנע מלהחרים את רבי דניאל, כיוון שהוא נוגע בדבר, אך הוא מספר כי ראש הגולה רבי דוד ממוסול נידה אותו, והוא בסופו של דבר חזר מדעתו.
בשנת 1232 פרץ פולמוס הרמב"ם הגדול בפרובאנס. רמב"ן, שניסה לפשר בין הצדדים, הציע כי יכריזו במשותף על איסור ללמוד את מורה הנבוכים ברבים, ובראש החותמים על האיסור יעמוד ראב"ם. ניסיון הפשרה נכשל, הצדדים השונים החרימו זה את זה, והדברים הגיעו עד להלשנה לנוצרים ושריפת כתבי הרמב"ם. בעקבות הפולמוס חיבר ראב"ם באותה שנה את ספרו "מלחמות השם".
| תקופת חייו של הרב אברהם בן הרמב"ם על ציר הזמן |
|---|
 |
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]רבי אברהם התחתן ככל הנראה בגיל מאוחר, בהתאם למה שהוא כותב בכמה מקומות שנישואין מפריעים ללימוד תורה ועליה בחסידות. נשא לאשה את בתו של רבי חננאל בן שמואל, ובהיותו בגיל 36 נולד בנו הנגיד רבי דוד מימוני. אחריו נולד לו בן נוסף, רבי עובדיה מימוני.
הגותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]רבי אברהם מיזג בתורתו את המיסטיקה היהודית עם הרציונליות המיימוניסטית, כאשר יחסו לתורת אביו נותר מאוד שמרני. אחד מהמאמרים החשובים המבטא את גישתו הרציונלית הוא על אגדות חז"ל. אחת העובדות המפליאות היא כי למרות אדיקותו לדברי אביו במורה הנבוכים ובאגרותיו, בכל זאת נטה רבי אברהם אחר המיסטיקה. לדעת החוקרים היה זה בעקבות עלייתם של הסופים (כת מיסטית סגפנית באסלאם) במצרים, מקום מושבו. בכתביו ניכרת מגמתו החסידית סגפנית מיסטית, כשעובדה זו אינה סותרת לדעתו את השקפות אביו. הוא אף הנהיג קבוצה של חסידים שנהגו במנהגי פולחן ברוח הסופיות, ומכונים במחקר בשם חסידי מצרים.
כמנהיג יהודי מצרים, רבי אברהם הוסיף לתפילה כריעות והשתחוויות ותקנות חסידיות נוספות. הוא גם התאמץ לשנות את מנהגי ארץ ישראל שנהגו בבית הכנסת הירושלמי בפוסטאט. לפי תפיסתו הוא לא חידש דבר אלא החיה את דרך עבודת האלוהים היהודית המקורית. מנהגי התפילה של ראב"ם נהגו בבית הכנסת הפרטי בביתו, וכן בבית כנסת של תלמידיו באלכסנדריה ואולי במקומות נוספים. הנהגות אלו החלו סביב שנת 1215, לפי מכתב תלמידיו לשלטונות מצרים זמן קצר לאחר מותו.[12]
כתביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחמישים ואחת שנותיו, כתב רבי אברהם מספר רב של חיבורים בהיקף גדול, חלקם מקוריים וחלקם כתבי הגנה על כתביו של אביו. החיבור הגדול שבהם, ספר "המספיק לעובדי השם" נכתב כמעין אנציקלופדיה יהודית בת עשרה כרכים ובהם למעלה מ-2,500 דפים ונחשבה על פי עדויות מן התקופה, לחיבור הגדול ביותר שנכתב מאז ומעולם בערבית יהודית. כרוב כתביו, גם ספר זה אבד במהלך השנים ונותרו ממנו שרידים מעטים בלבד.
חיבור חשוב נוסף הוא פירושו לתורה בערבית, בו הוא גם מצטט פירושים רבים של אחרים, בהם הגאונים רס"ג, רב האי ורב שמואל בר חפני, וכן ראב"ע, רש"י ופירושים מאביו ומסבו, רבי מימון.[13] מפירוש זה שרד החלק על ספר בראשית והחלק על ספר שמות (נדפס בלונדון תשי"ח).
שרידים מכתביו שלא נדפסו מצויים בכתבי יד.
חיבורים עצמאיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- המספיק לעובדי השם
- כתאב אלחאוץ - פירוש לתורה (הגיע לידינו רק על בראשית ושמות)
- פירוש לש"ס בהיקף לא ידוע
- תשובות רבינו אברהם בן הרמב"ם - תשובות בעיקר בהלכה אך גם באגדה, פירושים לתלמוד, ענייני דעות ומידות והנהגות חסידיות
- "מעשה של ירושלמי" - משלים על חומרת השבועה
- מאמר על דרשות חז"ל
חיבורים הנוגעים לתורת הרמב"ם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מלחמות השם - תשובות למשיגים על המורה נבוכים
- מעשה ניסים[14] - תשובות להשגות על ספר המצוות פריז תרכ"ז
- ברכת אברהם - תשובות על שאלות או השגות של ר' דניאל הבבלי על ספר יד החזקה (גם "משנה תורה") פריז תר"ך
- תוספות והערות לגיליוני הרמב"ם על הש"ס ולפירוש המשנה
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מבוא מקיף לתולדות חייו של ראב"ם במהדורת הרב ראובן מרגליות לספר מלחמות השם, מוסד הרב קוק.
- מבוא לספר מעשה ניסים נדפס בפריז בשנת תרכ"ז
- כרמיאל כהן, בשלום ובמישור - מידות ודעות בפירוש התורה של רבי אברהם בן הרמב"ם, ירושלים תשנ"ט
- רוברטו ארביב, הסוד בגבולות התבונה במשנתו של רבי אברהם בן הרמב״ם, הוצאת אדרה, 2023
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שמואל יוסף פין, הערך "הר"ר אברהם בן רבינו משה בן מיימון", בתוך: כנסת ישראל, ורשה תרמ"ז, עמ' 39–40, באתר היברובוקס
- "מַיְמוּנִי, אברהם הנגיד בן הרמב"ם", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמוד 175, באתר היברובוקס
- אברהם בן הרמב"ם, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- מאמרים בנושא רבי אברהם בן הרמב"ם, באתר ספריית אסיף
- רשימת מאמרים על רבי אברהם בן הרמב"ם באתר רמב"י
- הרב ראובן מרגליות, תולדות רבנו אברהם מיימוני בן הרמב"ם, ווארשא, תרס"ב/1902, באתר היברובוקס
- רבי אברהם - דמותו ופירושו לתורה, באתר "דעת"
- יוסף פנטון, מורשתם הספרותית של צאצאי הרמב"ם, פעמים 97, סתיו תשס"ד
- כרמיאל כהן, מבוא למשנתו החינוכית של רבי אברהם בן הרמב"ם, באתר אסיף, מתוך מעליות יד'
- כרמיאל כהן, מורשת אב בכתיבתו ההלכתית של רבי אברהם בן הרמב"ם, באתר אסיף, מתוך מעליות כה'
- הרב ראובן מרגליות, תולדות רבנו אברהם מיימוני בן הרמב"ם, ווארשא, תרס"ב/1902, באתר היברובוקס
- דב מימון, גבולות המפגש בין יהדות רבנית ומיסטיקה מוסלמית, חלק ב', "רבי אברהם בן הרמב"ם וחוג חסידי מצרים", אקדמות, ח, תש"ס
אברהם בן משה (מימון) (1186-1237), דף שער בספרייה הלאומית
- כתביו
- ספר ברכת אברהם מאת רבי אברהם בן הרמב"ם
- אברהם בן משה בן מימון, תשובות רבנו אברהם בן הרמב״ם, ירושלים תרצז, באתר היברובוקס
- רבי אברהם על אגדות חז"ל, באתר "דעת"
- ספר המספיק לעובדי ה', המקור הערבי היוצא לאור בשלמותו לראשונה בצירוף מבוא, תרגום והערות מאת נסים דנה, בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן, באתר היברובוקס
- פירוש על בראשית ושמות, המקור הערבי מוגה, מסודר ומתורגם ללה״ק בתוספת מבוא והערות על ידי אפרים יהודה בן שרגא ויזנברג, לונדון, תשי"ח, באתר היברובוקס
- מעשה נסים, פאריס, תרכ"ז, באתר היברובוקס
- כתב יד, מלחמות השם, פרמה, מאה 14, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
- כתב יד, שו"ת אברהם בן הרמב"ם, ניו יורק, מאה 15, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ י' שילת, קטע מאיגרת אל ר' יוסף בר' יהודה אודות הבן אברהם, איגרות הרמב"ם (א), עמ' תכ"ד.
- ^ ראוהן מרגליות, תולדות רבינו אברהם בן הרמב"ם, רבינו אברהם בן הרמב"ם - מלחמות השם, עמ' יז
- ^ עדות להתנגדות יש למשל בתקנה מניסן ד'תתקס"ה, זמן קצר לאחר פטירת רמב"ם ומינוי בנו אחריו, האוסרת על הצהרת נאמנות חדשה בבית כנסת ל"ראש היהודים" לתקופה של 30 שנה.
- ^ רבי אברהם בן הרמב"ם, המספיק לעובדי השם, מהדורת ניסים דנה, רמת גן תשמ"ט עמ' 180.
- ^ מרדכי עקיבא פרידמן, "תלונה לסלטאן על ר' אברהם בן הרמב"ם", ציון, כרך פ"א, חוברת ג–ד (תשע"ו), עמ' 360-361.
- ^ כתב יד Bodl. MS. Heb. b. 13, fol. 41. ראה מ"ע פרידמן, "מינוי שליח ציבור והדחתו אצל הרמב״ם והראב״ם", בתוך ספר זכרון לפרופ' מאיר בניהו, ירושלים תשע"ט, עמ' 302 והערה 143.
- ^ אירועים אלו נחשבו בעבר לחלק מהפולמוס שהתקיים סביב שנת 1211, אך מ"ע פרידמן הוכיח שיש לאחר את התיארוך. ראה מאמרו "תלונה לסולטאן על ר' אברהם בן הרמב"ם", ציון תשע"ו (ג-ד), עמ' 349-355.
- ^ T-S AR.51.111
- ^ מתורגם מערבית יהודית, על פי מרדכי עקיבא פרידמן, "תלונה לסלטאן על ר' אברהם בן הרמב"ם", ציון, כרך פ"א, חוברת ג–ד (תשע"ו), עמ' 345-346.
- ^ ראב"ם החרים את "מי שנדב דבר לבית הכנסת של דמוה ולא בא לבית הדין להודיע על כך". בית הכנסת של דמוה היה מקודש בעיני יהודי מצרים והיו עולים אליו לרגל ותורמים לבניינו. מסתבר שבני השישי המתלוננים על ראב"ם נדרו כי יתרמו לבית הכנסת אך לא אישרו את ההתחייבות בבית הדין. ייתכן שסירבו לשלם בגלל מעורבות ראב"ם ומקורביו בניהול המתחם המקודש בדמוה. ראה מאמרו של פרידמן לעיל, עמ' 376-381.
- ^ תשובות רבנו אברהם בן הרמב"ם, מהדורת פריימן וגויטיין, ירושלים תרצ"ח, סימן ד-ח, עמ' 19.
- ^ מכתב הגניזה TS AS 182.291
- ^ ראובן מרגליות, "תולדות רבינו אברהם בן הרמב"ם", רבינו אברהם בן הרמב"ם - מלחמות השם, מוסד הרב קוק, עמ' לב-לג.
- ^ מעשה ניסים
| פרשני המקרא בימי הביניים | ||
|---|---|---|
| פרשני המזרח | רס"ג • שמואל בן חפני הכהן גאון • אברהם בן הרמב"ם • תנחום הירושלמי | |
| פרשנים פילולוגיים מספרד והמגרב | יהודה אבן קריש • מנחם • דונש • דוד בן אברהם אלפאסי • חיוג' • שלמה פרחון • אבן ג'נאח • משה הכהן אבן ג'יקטילה • יהודה אבן בלעם | |
| פרשני ספרד | יצחק אבן גיאת • ראב"ע • רמב"ן • רבנו בחיי • בעל הטורים • בעל העקידה • אברבנאל | |
| פרשני צרפת | מנחם בן חלבו • רש"י • יוסף קרא • רשב"ם • אהרן בן יוסי הכהן • בכור שור • אליעזר מבלגנצי • חזקוני | |
| פרשני פרובאנס | יוסף קמחי • משה קמחי • רד"ק • מנחם בן שמעון • יוסף אבן כספי • רלב"ג | |
| פרשני אשכנז | יהודה החסיד • מנחת יהודה • אביגדור כ"ץ • רא"ש | |
| פרשני איטליה | הרי"ד • עובדיה המון • רקנאטי • ספורנו | |
| פרשני תימן | נתנאל בן ישעיה • אברהם בן שלמה • זכריה הרופא • סעדיה עדני • דוד הלוי חמדי | |
| פרשני המגרב | רבנו חננאל • יהודה אבן קריש • יוסף בן יהודה אבן עקנין | |
| הנגידים (ראשי היהודים) במצרים | ||
|---|---|---|
| לפני הגעתו של הרמב"ם | רבי פלטיאל • רבי יהודה בן סעדיה • רבי מבורך בן סעדיה • רבי משה בן מבורך • רבי שמואל בן חנניה • זוטא | |
| בתקופת הרמב"ם וצאצאיו | הרמב"ם • רבי אברהם בן הרמב"ם • רבי חננאל בן שמואל • רבי דוד מימוני • רבי אברהם מימוני • רבי יהושע מימוני • רבי דוד מימוני (השני) | |
| לאחר תקופת צאצאי הרמב"ם | רבי עמרם • רבי שמעון • רבי יוסף • רבי שלמה בן יוסף • רבי נתן הכהן שולאל • רבי יצחק הכהן שולאל | |